(א) מותר לומר לחנוני ישראל וכו׳ משנה סוף פ׳ א״צ הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי בצים ואגוזים במנין שכן דרך ב״ה להיות מונה ורבינו השמיט מה ששנינו במנין וכו׳ לפי שבברייתא נחלקו בה כמו שיתבאר בסמוך ונקטינן דאסור להזכיר לו סכום מנין אלא א״ל בסתם תן לי בצים או אגוזים כמו תן לי גדי או טלה וכו׳ ואינך השנויים בברייתא בסתם:

(ב) ומ״ש ולחנוני תן לי ה׳ בצים וי׳ רמונים נראה דלא זו אף זו קתני דלא מיבעיא כשא״ל בסתם תן לי בצים דלא הזכיר לו מנין כלל דשרי אלא אפילו הזכיר לו מנין ה׳ בצים כיון דלא הזכיר לו סכום מנין לומר כך וכך יש לך בידי וכו׳ שרי:

(ג) ומ״ש ובלבד שלא יזכיר לו שם מידה שם בברייתא ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה רשב״א אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח ופירש״י סכום מדה קב או קביים. סכום מקח דמים והתוספות כתבו דהא פשיטא דאסור ועוד אמאי קאמר סכום מדה הו״ל למימר שלא יזכיר לו מדה ולכך נ״ל כר״ח דגריס סכום מנין לומר לו כך וכך יש לך בידי וכו׳ רשב״א אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח תן לי ה׳ אגוזים בששה פשיטים וכבר נתת לי כך וא״כ אני חייב לך מכל י״ב פשיטים אבל סכום מנין שרי וכן איתא בתוספתא ובה״ג ומכאן יש ליזהר שלא להזכיר אפילו סכום מנין לפי שדומה למקח וממכר עכ״ל ונראה מדברי התוס׳ דלרשב״א נמי כשמזכיר סכום דמים בסתם אסור אפילו לא הזכיר סכום מקח לומר לו וכבר נתת כך וכך וכו׳ אלא דכיון דת״ק ס״ל דאפי׳ סכום מנין אסור קאמר רשב״א דאינו אסור אלא סכום מקח אבל סכום מנין שרי וכן נראה מדברי הרא״ש שכתב וז״ל ורשב״א מתיר אע״פ שמזכיר סכום מנין מאחר שאינו מזכיר סכום מקח שלא יאמר לו טול כך וכך להשלים דינר ולכן כתב רבינו בסתם ולא סכום דמים לומר אטול כך וכך ואשלם לך דינר עכ״ל ולא כתב וכבר נתתי לי כך וכך וא״כ אני חייב לך מכל י״ב פשיטין משום דאפי׳ מזכיר לו דמים בסתם נמי אסור דהא נמי מקרי סכום דמים דאסור וכ״נ ממה שהקשו התוס׳ אפירש״י אמאי תנא סכום מדה אבל אסכום מקח לא הקשו כלום מיהו באלפסי גורס בדברי ת״ק סכום מקח ובדברי רשב״א סכום מנין וכתב עוד סכום מקח כגון שיש עליו כסף לא יאמר לו תן לי בכסף ויש לך עלי כסף אחר הרי יש לך בידי שתי כספים ומשמע דוקא בכה״ג הוא דאסור אבל סכום דמים בסתם לומר תן לי כך וכך ואשלם לך דינר מותר דאין לפרש כאן דלא נקט סכום מקח אלא לאפוקי סכום מנין כמו שפי׳ לדעת התוס׳ דהא ודאי כיון דגרס בדברי ת״ק סכום מקח משמע דקאמר דאפילו סכום מקח אסור וכ״ש סכום מנין דאי הוה ס״ל לת״ק דסכום מנין שרי הו״ל לחלק ולומר דסכום מקח אסור וסכום מנין שרי אלא ודאי הכי קאמר אף סכום מקח אסור וכ״ש סכום מנין דאסור וקאמר רשב״א דסכום מנין לחוד אסור אבל סכום מקח שרי וכבר תמה ע״ז הר״ן דהא פשיטא היא אם א״ל תן לי בכסף דאע״פ שלא עשה עמו חשבון דאסור דהיינו מקח וממכר ותירץ דמיירי באינו פוסק עמו בפירוש על מה שהוא לוקח עכשיו לומר לו תן לי בכסף אלא א״ל תן לי בכדי שיהיה לך בידי שני כספים וסד״א דשרי קמ״ל ע״ש ובאלפסי ישן כתובה הגה״ה ואני שמואל קבלתי סכום מקח אם ישאל לו מאה אגוזים אם מאה נמכרים בפשוט אל ישאל ממנו מאה אלא או פחות או יותר ישאל ממנו עכ״ל וע״ל בסימן שכ״ג היאך נקטינן:

(ד) וה״מ חנוני ישראל וכו׳ כ״כ התוס׳ והרא״ש דלא כבה״ג שאוסר בחנוני עו״ג אף בדבר שאינו במחובר אם יש לחוש שבא מחוץ לתחום וכן בקמח אוסר אם יש לחוש שנטחן היום וכך היא דעת רוב פוסקים דמדינא ליכא איסורא וב״י האריך בזה וע״ל בסימן שכ״ה מה שכתבתי ביישוב דעת בה״ג וגם במ״ש לשם בדין קמח או פת שנאפה בשבת או ביום טוב ועיין לעיל בדין מדידה בסימן שכ״ג וסימן שכ״ד: מחוץ לתחום דהא ודאי שרי כדאיתא בפ׳ בכל מערבין (עירובין מ.) גבי ליפתא דאתא למחוזא ופ׳ מי שהוציאוהו (עירובין מז:) גבי הנהו דיכרי דאתו למברכתא וכן קמח שנטחן בי״ט מאי אוסור איכא כיון דרובא עו״ג אדעתא דרובא טחני ליה כדאמרינן בנר הדלוק במסיבה ומשום מוקצה ליכא למיסר דחטים חזו לכוס בין השמשות או לעשות מהם קליות ודייסא עכ״ל וגם הר״ן כתב בשם בה״ג דכולה ברייתא בישראל אבל בעו״ג לא משום דקתני בה הולך אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד ואילו בעו״ג אסור דחיישינן שמא יצוד וכן ככר או גלוסקא לא דחיישינן שמא היום נטחנו החטים ואפשר דאפי׳ בעו״ג נמי שרי בר מפירות שיש במינם במחובר אבל בתור וגוזל ליכא למיחש שמא היום ניצודו שרובן ניצודין מאתמול וביצים נמי רובן מאמש הן ולפיכך מותרין דאזלינן בתר רובא כדכתבינן בפ״ק וכ״כ בתוס׳ אלא שאני הכא אי אזלינן בתר רובא בדשיל״מ כיון דקי״ל דאפי׳ באלף לא בטיל ואפשר דהתם שאני דאיתחזק איסורא ומיהו בפת ליכא למיחש למידי שאפילו נטחן היום משום מוקצה ליכא שכבר היו החטים ראויין לכוס ומשום מלאכה ליכא דלצורך עו״ג נעשית עכ״ל וזה שכתב דביצים אפשר למיזבן מעו״ג בי״ט כתב בפ״ק דהיינו דוקא כדאתא מאן דמזבן לגביה אבל למיזל לבתי דידהו דהו״ל מקום קביעותן אסור דלמא איכא דמזבין ביצים בני יומן וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכבר כתבתי זה בסימן תקי״ג וכתבתי שם שמדברי הפוסקים נראה דביום אסור למיזבן ביצים מעו״ג אפי׳ אתי מאן דמזבן לגביה וה״ה כתב בפ״ד כדברי הרא״ש והר״ן דחנוני ופטם ורועה שאמרו בין עו״ג בין ישראלים הכל מותר חוץ מדברים שיש במינן במחובר או שיש לחוש שמא נצוד היום שאסור ליטלו מן העו״ג אא״כ נסתלק הספק כגון שמכיר בו שלא נעקר ולא נצוד היום. והמרדכי כתב בס״פ א״צ משמע מדברי הגאון דכשאין לחוש למחובר ולמוקצה שרי למישקל אפי׳ כנגד עו״ג הרגיל אצלו ולכאורה משמע כן מההיא דגרסינן בעירובין גבי ההוא ליפתא דאתא למחוזא וכו׳ ופ׳ מי שהוציאוהו גבי הנהו דיכרי דאתו למברכתא דכי מעיינת התם משמע שעו״ג הביאום ויש לדחות דחנוני ישראל אמר קודם י״ט להביאם להם ופסקו את דמיהם ואיחרו העו״ג שלא הביאום לחנוני ישראל עד י״ט ובני העיר היה להם לקנות לנגד הישראל ולא לנגד העו״ג יש תשובה לאסור ויש להתיר ראב״ן כתב לאיסור וטעמא משום שמא ירבה בשבילו להביא כיון שרגיל אצלו עכ״ל והתוס׳ כתבו שם הולך אצל חנוני הרגיל אצלו בין הוא עו״ג בין ישראל דאין לחלק רק היכא דאיכא חששא דמחובר או נולד והרוקח כתב שאביו ורבני שפירא הורו לאיסור בחנוני עו״ג ורבני צרפת מתירין ואע״פ שנ״ל להתיר אני מחמיר כהוראת רבותינו כדאיתא בירושלמי שילהי בכל מערבין אע״פ שכתבו לכם סדר מועדות אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש עכ״ל ולענין מעשה נראה דבמקום שלא נהגו איסור מותר ליקח אפי׳ מחנוני עו״ג כל דבר אכילה אע״פ שהוא מוקצה דבדבר שהוא של עו״ג לא שייך מוקצה ואפילו ידוע שהובא מחוץ לתחום נמי שרי כיון שלא הובא בשביל ישראל זה ומיהו אם הוא דבר שיש לחוש שמא נלקט או נצוד או נולד היום אסור. ולענין ליקח פת חמה מן העו״ג בי״ט התוס׳ בפ״ב דע״ז (סו:) גבי ריחא לאו מלתא היא כתבו מכאן יש להתיר פת חמה שנאפה ביום טוב דאין לאסור משום שהעצים שנאפה בו נתלשו היום ומוקצים הם דמה בכך הא פר״י דלא אמרינן יש שבח עצים בפת רק לענין איסורי הנאה ואי משום שמא טחנו החטים היום וגם נילושו אין בכך כלום כיון דמעיקרא בעודן החטים היו ראויים לכוס מיהו בה״ג חשיב להו נולד בשטחנו בי״ט מיהו רבינו יחיאל היה נוהג היתר בדבר אמנם בשני ימים של ר״ה שמע מורי שיש אוסרים לפי שלפעמים נמשך הקציר עד ר״ה ויכולין לקצור בי״ט של ר״ה ולאפות בי״ט שני ונכון להחמיר בשני י״ט של ר״ה עכ״ל ובהג״מ פ״א כתוב אסרו ר״י ור״ת ליקח פת מן העו״ג בי״ט אא״כ הוה ידעינן שהקמח הוא מנופה מעי״ט וטעמא דכל מידי דאכילה גזרינן אי שרית ליה פת של עו״ג שנאפה בי״ט אתי ישראל גופיה לנפות קמחו ובמקום שיש לירא שהעצים שאפה בו ליקטן היום מן המחובר צריך ליזהר גם בזה שידע שנלקטו מעי״ט והרמ״ה הנהיג לחתום הקמח מעי״ט או לסוגרו בחדר והמפתח יהיה ביד ישראל היכא שרוצה לקנות קמח או פת שנאפה היום בי״ט מן העו״ג וגם הג״א כתב בפ׳ אין צדין שר״י ורבי׳ תם אסרו ונהיגו שלא ליקח פת מן העו״ג נחתומין בי״ט אם לא שיודע שהקמח היה נטחן מעי״ט והעצים נלקטו מעי״ט והר״י ב״ר ברוך והר״ש התירו לקנות פת שאפה עו״ג בשבת בשעת הדחק. וכתב האגור אם י״ט חל אחר השבת פת שנאפה בשבת אסור בי״ט משום הכנה ומהר״י מולן הודה לדברי נאום יעקב ויי״ל עכ״ל ואין הוראה זו נכונה שהרי נתבאר בסימן שכ״ה דאף בשבת עצמה התירו הרא״ש וגדולים אחרים ורבינו ירוחם בהל׳ שבת